שנת סיום: 2014

כותרת עבודת הדוקטורט: אי יישום החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים בפאבים בישראל: מדידת העישון הכפוי והגורמים הקשורים אליו

מנחים: פרופ' אורנה בראון אפל ופרופ' כנת דרך-זהבי

רקע: עישון פעיל וכפוי (סביל) מהווים התנהגות בת מניעה מרכזית הגורמת לתחלואה ולתמותה בטרם עת. אין רמת חשיפה בטוחה לעשן סיגריות. בשנים האחרונות חקיקה המגבילה או אוסרת עישון במקומות ציבוריים מקובלת במקומות רבים בעולם. פאבים היו המקומות הציבוריים האחרונים שנכללו בחקיקה כזו. חקיקה בעולם נמצאה יעילה בהפחתת עישון כפוי, אולם בישראל המחקר היחיד שבחן את השפעת החקיקה מ-2007 על איכות האוויר בירושלים ובתל-אביב, מצא שהעישון בפאבים טרם נכחד.

מטרת המחקר: ללמוד באופן אמפירי על רמת העישון הכפוי בפאבים בישראל לאור החוק למניעת עישון במקומות ציבוריים בערים; ועל הגורמים המחזקים והמעכבים את יישום החוק ואכיפתו על ידי נושאי תפקידים בעיריות, בעלי פאבים ומבלים.

שיטות: מחקר חתך המשלב שיטות כמותיות ואיכותניות לבחינת גורמים שונים ברמת העיר והעירייה, הפאב והמבלים הקשורים לרמת העישון הכפוי בפאבים. נכללו 29 ערים קטנות ובינוניות, כאשר בכל עיר נדגמו 1-3 פאבים (n=72) בהם נערכו תצפיות ונמדדה רמת העישון הכפוי (משתנה תלוי ברמת הפאב) באמצעות התקן סביל למדידת ריכוז הניקוטין באוויר. ריכוז הניקוטין הממוצע בפאבים בעיר ייצג את המשתנה התלוי בעיר. בנוסף נדגמו מבלים ובעלי פאבים שרואיינו בשיטה איכותנית. כמו כן רואיינו נושאי תפקידים (n=73) בשיטות שונות וכן עובדים מעיריות (n=212) מלאו שאלון בנושא תרבות ארגונית בעירייה.  

ממצאים עיקריים: יישום החוק בפאבים לקוי, כאשר ב-92% מהפאבים נמצא עישון כפוי ו-97% לא עמדו ברישות החוק מבחינה סביבתית (למשל, 75% מהפאבים לא הקצו אזור עישון נפרד לחלוטין ויותר ממחציתם לא הציבו שילוט האוסר לעשן ואף הציבו מאפרות). כפי ששוער, נמצא קשר חיובי ומובהק בין סביבת הפאב לרמת העישון הכפוי בו.

על פי הראיונות, ברוב הערים מתבצעת אכיפה מועטה או כלל לא מתבצעת אכיפה של החוק על ידי העירייה. בניגוד למשוער, לא נמצא קשר בין האכיפה המדווחת לבין רמת העישון הכפוי.

בראיונות האיכותניים עם נושאי התפקידים בעיריות ועם בעלי הפאבים עלו קונפליקטים עקב הצורך לאכוף את החוק מחד גיסא ולרצות את לקוחותיהם, התומכים בחוק והמתנגדים לו כאחד, מאידך גיסא. מדבריהם עלה, כי אכיפת החוק מושפעת מהלחץ הציבורי לאכוף או להימנע מאכיפה, כאשר באופן כללי העישון בפאבים עישון נתפס כנורמטיבי. קשיים באכיפת החוק עלו בהקשר להתמודדות עם המעשן הישראלי הסרבן, החשש מאלימות והדאגה מפגיעה כלכלית בפאבים עקב אכיפת החוק.

בעלי הפאבים דנו בהיבטים שונים של אכיפת החוק על ידי פקחי העירייה ובהשלכותיה על יישום החוק על ידם. הם דיברו על חוסר עקביות וחוסר הגינות באכיפה בפאבים שונים ו/או בתקופות שונות, ובעיקר על אי אכיפת החוק כמסר של ביטולו בפועל. המרואיינים מהעיריות ציינו, שתהליך הטלת האחריות לאכיפה ללא תמיכה תקציבית וחינוכית (לציבור ולמנהלים ופקחים), מקשה על האכיפה. בנוסף תפיסת גובה הקנס כלא מידתי נמצאה כגורם מעכב אכיפה. אחד הפתרונות שהעלו המרואיינים היה לחלוק באחריות לאכיפה עם גורמים נוספים (כגון: משטרה, משרד הבריאות או גוף ממשלתי ייעודי) או להעבירה לאחריות הבלעדית של הגורמים הללו.

על אף ש-97% מהמבלים הכיר את החוק, הוא לא הקפיד על יישומו: מבלים מעשנים המשיכו לעשן, ומבלים שאינם מעשנים נמנעו מלהעיר למבלים אחרים על עישון כפוי. עוד נמצא, שההתייחסות לעישון בפאבים בקבוצות המיקוד מצטיירת כנורמה המקובלת על מעשנים ולא מעשנים כאחד, והחוק המגביל אותו נתפס כפטרונות הממסד כלפי הציבור הפוגעת בחופש הבחירה של הפרט. עם זאת האכיפה נתפסת כבעלת פוטנציאל להפחתת העישון, במיוחד כשהקנס גבוה. בנוסף, כפי שעלה בראיונות האחרים, אי אכיפת החוק על ידי הרשויות עלתה כנושא מרכזי, המתפרשת כתוצאה של גזירה שהציבור אינו יכול לעמוד בה או מיוחסת לתרבות הישראלית המזלזלת בחוקים

לבסוף, השערת המחקר, שרמת העישון הכפוי בעיר תהיה נמוכה יותר ככל שהתרבות הארגונית בעירייה מאוזנת, אוששה באופן חלקי: ריכוזי ניקוטין נמוכים יותר נמדדו בערים שהעיריות שלהן אופיינו בתרבות ארגונית משימתית או מאוזנת; ואילו ריכוזי הניקוטין הגבוהים ביותר נמדדו בערים שהעיריות שלהן אופיינו בתרבות ארגונית היררכית.